כשהיום יצאתי מהבית ומרוב לחץ בלבול ובעיקר הרבה איחור, שכחתי לקחת את מחשב הפלם שלי.
אולי לפני שאפרט ואספר הלאה, עליכם לדעת שאובחנתי בגיל מבוגר ( מידי) כסובלת מהפרעת קשב וריכוז או כפי שהיא גם נקראת בלשון העם ADHD. עובדה זו מסבירה גם את המצב התמידי שלי של כמאחרת ולחוצה.
כשכבר כמעט והגעתי ליעדי גיליתי שהפלם - היומן שלי נמצא בבית בלעדי!!!
שינסתי מותני ובאומץ אמרתי לעצמי- " לא נורא " אפשר בלי!!!
לא אלאה אותכם בפרטי הסיפור אבל המסקנה שלי מאותו יום היא- שאולי אפשר בלי מחשב ובלי לוח זמנים ממוחשב, ואולי אתם יכולים ללא לוח זמנים ממוחשב אבל אני ממש לא יכולה בלי !!!!
הכל הלך "עקום"- קבעתי פגישות על גבי פגישות וכולן התנגשו עם כולם. רק כשחזרתי למחשבי האהוב והנפקד גיליתי את מעללי והבנתי את גודל השבר.
לקח לי כמעט יום שלם לנסות לתקן את השגיאות שעשיתי באותו יום - אבל היה זה יום שגרם לי להבין עד כמה המחשב הוא כלי עבודה וכמה הוא חשוב בחיי היום יום!
ההבנה שיש אנשים שהמחשב אינו חלק אינטגרלי מחייהם הייתה חוויה פוקחת עיניים מבחינתי.
החלטתי לעשות לעצמי תרגיל ולדמיין יום נוסף ללא מחשב- והרי כאימא אני נותנת לא פעם עונש מחשב לילדי!
הדימיון הוביל אותי לתסריטים קשים למדי על גבול הסיוט.
רגע האם זה אומר שאני מכורה????
והתשובה שנתתי לעצמי הייתה שאינני מכורה - או לפחות כך אני מאמינה, אני פשוט משתמשת במחשב לתועלתי ולהקלה בחיי.
המחשב עבורי הוא כלי שעוזר לי בקשיי ההתארגנות בתור ADD-ית
המחשב עוזר לי בארגון פגישות- כיומן
המחשב עוזר לי למצוא דברים ולענות על שאלות " סידוריות" במקום להזדקק לשרותי הטלפונים המייגעים והארוכים.
המחשב עוזר לי בידע מקצועי
המחשב עוזר לי בארגון כלכלי
והמחשב עוזר לי גם ככלי בידורי בשעות הפנאי.
מחשבה על חיי ללא מחשב מעוררת בי חלחלה עמוקה ואני באמת מאמינה שכל מי שמסיבות אלו או אחרות
נמנע מלהשתמש בכלי מופלא זה מפסיד וחבל.
היום הזה שבו הבנתי עד כמה אני זקוקה למחשב נתן לי עוד דחיפה והבנה לחשיבות עבודתי כמדריכת מחשב לגיל הזהב.
אל תוותרו על שימוש בכלי המופלא הזה - זה מגיע לכולנו.
